הרחבת סיפורים מועדפים

הטקסט נכתב על ידי רחל פוגל (M.A) פסיכולוגית חינוכית מטפלת ומדריכה בטיפול משפחתי וזוגי.

נתק בין הבת להורים – תלוי את מי שואלים

משפחת טל (שם בדוי) הגיעה לטיפול משפחתי בשל תחושות של דאגה לבתם הבכורה, אורלי, (שם בדוי), בשל התנהגויות החורגות מהמקובל במשפחה וחציית גבולות התנהגותיים וחברתיים. דווח על מריבות רבות בעיקר בין האם לבת ותחושות של חוסר אונים מצד ההורים לגבי האפשרות להשפיע על חייה ובחירותיה של בתם. 

אורלי אמרה שלא טוב לה במשפחה כי חשה נתק בינה לבין המשפחה. הנתק בא לידי ביטוי בכך שהיא נמצאת רוב היום בחדרה, כמעט לא מדברת ולא משתפת את ההורים במה שקורה לה. כל זאת מכיוון שהניסיון שלה היה שאם הייתה מספרת משהו על בעיה או דילמה שחווה, הרי שזה הופך מהר מאוד להטפה מצד אמה, לתגובות של כעס, ולכן למדה להפסיק לדבר. קשה לה לנהל שיחות עם עצמה ולכן היא מדברת עם חברות, אבל אף אחת לא יכולה להבין אותה באופן מלא. קורה שהיא נתקלת בבעיות בבית הספר, אבל לא מספרת על כך, כי ברור לה שתקבל נזיפות ואף פעם לא יצדיקו אותה. הקשרים אותם מנהלת אורלי עם בנים, מגונים על-ידי ההורים ולכן היא נמנעת מלדבר גם על כך ודורשת חופש מלא מהוריה. ואף על פי כן, היא דיברה על תחושת קושי שעיקרה בכך שאין לה עם מי להתייעץ ולהתנחם.

בה בעת, האם חשבה שלא מדובר בנתק ואף נימקה באומרה "אני לא התנתקתי מהבת שלי ואני נוהגת ומקפידה להיות בקשר איתה ולהחמיא לה, לשאול לשלומה" וכיוצא באלה. היא הגדירה את הקושי העיקרי כנעוץ בהסתגרות של אורלי, הסתגרות אשר באה לידי ביטוי במריבות רבות ובהתייחסות של אורלי אל אמה כאויבת ומביאה אותה לדאגה גדולה לבתה.

האב טען שבינו לבין בתו אין נתק או הסתגרות כי "אני החלטתי לזרום איתה". ההחלטה שלו נשענה על כך שהוא סומך על הבגרות והעצמאות שלה, דבר אותו הוכיחה לדבריו כבת בכורה. עם זאת הביע האב דאגה ליחסים של אורלי עם אמה והביע משאלה לראות יחסים רגועים ביניהן.

חשיבותם של האירועים הייחודיים להמשך הטיפול

בשיחות הראשונות התייחסנו אל הנתק, ההסתגרות והמריבות בשפה מחצינה, כפי שתיארתי במאמר קודם אותו כתבתי, במהלך השיחות ניתן היה לשים לב לכך שלצד התיאורים על הקשיים ביחסים עולים אירועים רבים שאינם עולים בקנה אחד עם התיאורים הקשים. לאירועים אלה מתייחסת הגישה הנרטיבית כ"אירועים ייחודיים" (unique outcomes). מדובר על אירועים שאינם תואמים את אותם אירועים רוויי בעיה שתוארו כסיבה בגללה הגיעו לייעוץ.

בפגישה לאחר מכן הגיעו בני המשפחה מחויכים כאשר ניכר קשר טוב וקרוב ביניהם. הסתבר שעלו הרבה מאוד אירועים ייחודיים במהלך הזמן מאז הפגישה הקודמת:

1. הנתק הצטמצם: האם דיווחה שהיא רואה את אורלי יותר מחייכת, יותר רגועה. "כמו שראיתי בעבר שלא טוב לה, אני רואה עכשיו שטוב לה. לכן הנתק הצטמצם". נוסף לכך, סיפרה שהם מדברים יותר עם אורלי והיא יותר גלויה בפניהם. גם התיאור של אורלי את המצב השתנה והיא אמרה: "אי אפשר לקרוא לזה נתק, זה קו שמפריד בינינו. לקו הזה קוראים "הקו ההורי" ואני מגדירה קו זה כטבעי מאין כמוהו משום שילדה לא מספרת הכל להוריה.

2. אורלי הגיעה למסקנה ש"אין כמו לדבר עם ההורים".

3. אורלי החליטה לשתף את ההורים בבעיות חברתיות מסוימות. ההורים הגיבו בצורה תומכת, דבר שהביא לצמצום הנתק.

4. ההורים החליטו על קו חדש ביחסיהם עם אורלי שקראו לו "ההחלטה לסמוך על הבת שלנו." האב אמר שתמיד סמכו עליה מגיל צעיר. היא עזרה מאוד עם האחים הקטנים, ולכן, גם כאשר היצרים סוערים, אין סיבה להפסיק לסמוך עליה, אלא אולי להדריך ולכוון אותה, לשוחח איתה, אבל לסמוך עליה, כי ביסודה היא אדם בוגר. גם האם הביעה רצון להשתלב בקו של בעלה.

5. אורלי דברה על דרך חדשה שמצאה להרגעת היצרים הסוערים- כתיבת רגשותיה במחשב.

בפגישות הבאות הרחבת הסיפור המועדף תרמה רבות לפתרון הקשיים

1. אורלי אמרה: "התרגלנו – אנחנו כמו חברים. יש כבוד הדדי – זאת בהתייחס ליחסים עם הוריה. אבא ואני בקשר מצוין. הוא מבין אותי, מביא לי יד תומכת, וסומך עלי. הוא מחליט עלי הדברים מהותיים, כמו אלימות. "אבא צריך לדאוג לביטחון של הילדים". את אימא אני לא שונאת, אבל אנחנו לא מסתדרות. עם זאת, אנחנו אוהבות."

2. בהתייחס לבעיות בבית הספר אמרה אורלי שיצא לה שם רע והיא לא מוכנה לקבל זאת. אורלי ביקשה מאביה לעזור לה להילחם בשם הרע והא הגיע לביה"ס ושוחח עם היועצת תוך הבהרה שעניין זה עומד להסתיים. אורלי חוותה זאת מבחינתה כתמיכה משמעותית.

בדקתי עם אורלי האם אלו התפתחויות חיוביות בעיניה והיא השיבה בחיוב. למה שאלתי? "כי אני דבר לכל החיים: נכנסתי למשהו, אכלתי אותה ואני נחושה שלא להיכנס לזה יותר". הוסיפה שהמוטו שלה הוא: "נכנסת למשהו, את משלמת על התוצאות ואחר כך יודעת להתמודד איתו- ומורידה את המכשול".

מה למדת על היכולות שלך הוספתי? "מאז ומעולם שנאתי את עצמי. אפילו חשבתי לצאת מהעולם. למדתי שאני עם איכות. גיליתי הרבה דברים:

א."למרות שפגעו בי, אני לא יכולה לפגוע באנשים. לא איימתי ולא הרמתי יד על אנשים."

ב. "למרות שאני יכולה לקנא באנשים, אני משתדלת לשבח אותם."

ג. "אני עדינה, אבל עד למקומות שמלכלכים. אני יודעת לעמוד על הזכויות שלי."

ד. "ההורים שלי מכבדים אותי, מעריכים אותי ומבינים אותי."

ה. "אני לא מרוצה מבית הספר אבל אני מרוצה מהחיים – מצאתי אהבה אמיתית, הקשר עם ההורים התחזק, קיבלתי החלטות שנובעות מניסיון, אני מתחילה להכיר את עצמי בצורה יותר מכבדת ולא מזלזלת כבעבר."

איך היית רוצה שהתפתחויות אלו ימשיכו המשכתי לשאול. "חשוב לי השם שלי בחברה, איך אני נראית. היום אני מבינה שהעצות והטיפולים לא עוזרים אם את לא מכירה עצמך. חשוב להכיר את עצמך כדי לקבל את עצמך."

זהו רק חלק קטן מהטיפול המשפחתי שנעשה בהשראת הגישה הנרטיבית לטיפול שנבנתה ופותחה ע"י מייקל ווייט ז"ל מאוסטרליה ודיוויד אפסטון מניו זילנד.

הטקסט נכתב וסוכם על ידי רחל פוגל. רחל פוגל הנה פסיכולוגית חינוכית מומחית. בעלת תואר MA בפסיכולוגיה חינוכית-טיפולית מאוניברסיטת בר אילן, מטפלת ומדריכה בתחום הטיפול המשפחתי והזוגי. מתמקדת בגישת הטיפול הנרטיבי. ליצירת קשר התקשרו עוד היום ל-054-476-8892